העולם הגדול והאיש הקטן

Updated: Dec 26, 2019

ההבדל בין טיול למסע עובד דרך אי וודאות... מוכנים לצאת למסע?

לא אשכח את הפעם הראשונה שעליתי על מטוס למדינה אחרת, הייתי בן 15.5, חופש גדול, ההורים שלי שלחו אותי לשלושה שבועות לבדי (!!) לארצות הברית לשהות אצל אוריאל חברי הטוב ושכני (דאז) שהתגורר עם משפחתו לכמה שנים בפלורידה - ארצות הברית, ואני נער ישראלי ממוצע, טס לבד עם אנגלית בסיסית, למדינה שבה הגודל קובע... וזוכר איך התחילו להיפתח לי העיניים לגבי מרחבים, אפשרויות, הבדלי תרבות, שפה, קודים וכדומה.

הפעם השניה היתה לשבוע בסיום התיכון עם 3 חברי ילדות - נסענו ללונדון לעשות קצת שטויות...הרבה צחוקים וחוויות שזכורות היטב עד עצם היום הזה...

לאחר מכן שירות צבאי משמעותי של כ - 5 שנים שבו התפתחתי בעולמות שונים, הרגשתי משמעותי, אחריות, שליחות, צמיחה אישית ומקצועית. חשבתי שאני יודע הרבה על החיים

אחרי שהשתחררתי, נסעתי ל״טיול״ של כמה חודשים בדרום אמריקה... היה לי כרטיס ללימה- פרו, ספר מדריך ביד, אולי ידעתי 3 מילים בספרדית ובעיקר לא ממש היה לי מושג לאן ולקראת מה אני הולך...

בשבוע הראשון , אני ממש זוכר, הכרתי אנשים מ״זנים שונים״....אנשים מהעולם הגדול, שמגיעים אליי בתבניות חיים שונות מאלו שהכרתי...לא בשטנץ של : בית ספר - צבא - אוניברסיטה - משכנתא...שוויצרית בת 18 שיצאה לגלות את העולם, בריטי בן 40 שלא מפסקי לגלות אותו, ועוד ועוד...

ואז למדתי את ההבדל בין ״טיול״ ל״מסע״ ... בעוד בטיול הכל בסך הכל די מתוכנן, ידוע , מתוחם, במסע יש הרבה מקום לאי וודאות... יש זרימה אחרת, חדוות גילוי, מקום לסקרנות, גילוי, התפתחות תוך כדי תנועה...הרבה הקשבה פנימה והחוצה... בעוד טיול יכול להיות מהנה, כיף, מקומות מעניינים בהם מבקרים, במסע יש גילוי, יש התגלות... ובעיקר חוזרים ממנו אנשים שונים... הרגשתי שנולדתי מחדש!!!

ממש כך. הרגשתי קצין בן 23.5 שחשב שהוא יודע ומבין, ופתאום הופך להיות עובר ברחם גלובלי שרק מתחיל להבין , לגלות, כאילו עומד מול קצה הקרחון אבל מתחיל להבין שיש עוד גוש ענק מתחת לפני השטח שהוא הוא הדבר עצמו...

התאהבתי. בחוויה, בריגוש, באי וודאות...תמיד אמרתי שוודאות מפחידה אותי!

ידעתי איפה ואיך מתחיל כל יום, לא היה לי מושג ירוק כיצד ואיפה יסתיים כל יום.

בעוד מסביבי היו הרבה ישראלים וזרים טובים וטובות שהתרוצצו עם רשימת מכולת של המקומות שחייבים לבקר בהם, אני נכנסתי למדינה חדשה ורציתי להשתקע בה...רציתי להתמזג בה, בתוכה, להיות חלק מ...רציתי להבין: מה התרבות כאן? מה מקדשים כאן? מה אוכלים, מה מדברים, על מה מדברים, על מה ממוכנים להתאבד...במה אתם גאים? ובמה לא?

התפתחה לה נוסחת קסם: חודשיים מינימום בכל מדינה. שמעתי את המשפט: אני מתקתק את בוליביה בשלושה שבועות...וזה עבר לידי ולא חדר לי את שערות האוזניים...הרגשתי שבפחות מחודשיים אני לא מסוגל באמת להבין מה יש כאן...

ואנשים. המון מפגשים אנושיים. דרכם למדתי, באמצעותם למדתי, התפתחתי, ולחלקם גם עזרתי. הרגשתי שחלק מהסיפור בחיים זה מפתחות ומנעולים. וכל אחד מסתובב עם סט מפתחות וגם מנעולים והקטע בחיים זה הפיצוח ההדדי.

בסך הכל אחרי חודש היתה לי ממש עצירה פיזית ומנטאלית והחלטתי להפסיק להיות טייל, ולהתמסר אל המסע אל הלא נודע הזה. התקשרתי לכל הקרובים אליי בארץ וביקשתי מהם שלא יחכו לי...כלומר לא בקטע רע, אלא בקטע שאני לא יודע כמה זמן זה יימשך....ושזה לא הולך להיות חצי שנה אלא ארוך משמעותית....

אז חזרתי ארצה אחרי כמעט שנתיים, אבל באמת חזרתי אדם שונה...ואת כל החוויות והנקודות שהתרחשו בשנתיים הללו אוכל ואולי כדאי שאכתוב על כך ספר יום אחד, אבל באמת באמת זו היתה רק ההתחלה....רוח המסעות וגילוי העולמות המשיכה לנוע בתוכי, ורק חיפשתי כלים ודרכים לפרוק ולהטעין אותה...

ולא עצרתי (ואני עדיין לא עוצר...)

מצאתי משלחות הסברה בחו״ל וטסתי... והמשכתי לטייל... ומצאתי את העולם גם במדינתנו הקטנטונת.... הרבה עולמות חבויים במקום הקטן והמדהים הזה....

והתחברתי לקרן, וגילוי עולמות התחברו אחד לשניה, יצאנו לשליחות 4 שנים במקסיקו, זוג צעיר וחזרנו עם שני ילדים וכלב... ושק החוויות עולם שלנו רק התמלא והתמלא, אבל רק רצה עוד ועוד...

הפכנו את התחביב לסוג של מקצוע.... והחיים איפשרו לנו לקחת איתנו למסע ארגונים, מנהיגים ומנהיגות, סוכני שינוי.... מצאנו את עצמנו ממשיכים בלמעלה מ - 150 מסעות מקצועיים בעשור האחרון.... חובקי עולם אבל בעיקר חובקי עולמות....
בשנים האחרונות אנו זוכים להעניק חלק מהחוויה והמסע לילדינו המתוקים שמתמסרים בקלות לשגעונות, להגשמת חלומות רעיונאיים לפעמים הזויים, לפעמים על הקצה, תמיד מגבשים ומצמיחים!

הכסף שמגיע, אם מגיע, משמש לרכישת חוויות משמעותיות בארץ ובעולם... אבל גילינו לאורך השנים שעל מנת לגלות עולם לא חייבים להשקיע בהכרח כסף....

אנו מארחים בשנים האחרונות על בסיס שבועי הרפתקנים/יות מכל העולם בביתנו בציפורי... רק בשבועות האחרונים התארחו סקרנים וסקרניות מארצות הברית, דרום קוריאה, אוסטריה, גרמניה, דנמרק, צ׳כיה וכמובן גם ישראלים וישראליות מדהימים...

שואלים אותי: מאיפה יש לכם זמן? כוח? לארח?

אז זהו, שלא צריך כוח. האירוחים הללו הם אלו שנותנים לנו את הכוח. כל אחד ואחת מביאים איתם פנימה משב רוח רענן של מסע, תעוזה, אומץ, גילוי. ואנחנו נדבקים, מתעניינים, נפעמים, וגם משתפים

וכך יש לנו תנועה קבועה של חיים בתוך החיים.

חיים מלאים ומשמחים

הוקרת תודה גדולה מאוד על מה שיש. ועל מה שיהיה

 IDEAUP

רוצים לשמוע עוד? בואו נתחבר 

Proudly created with Wix.com

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now